חייב לפתוח עם התחושה הנפלאה הזו, שכל פעם שאני מגיע לקול תורה, אני זוכה לטעום מההשקעה הגדולה של קותי!!!!
לגופם של דברים – התחלתי עם הנחת השאלה: האם אני חי בתחושה של גאווה להיות יהודי? כשאני רואה איזו הלכה שלמדתי, והחבר'ה לא בענף, מה קורה לי שם? כשאני ברחוב ויש סביבי חילונים כמה אני שלם וגאה בדרכי?
היתה ס"ד והשאלה ממש היתה על השלחן והחברים שיתפו והתווכחו.
דנתי איתם בג' נקודות שיש לגעת בהם, והבהרתי שהם כלליים בעבודה שלנו כמעט בכל נושא,
א. לזהות את המציאות. ב. לראות מה קורה שם. ג. לראות איך מתקדמים.
ולענינו הנחתי להם ג' דברים שבוועד הזה אנ רוצה שניגע בהם:
1. אנחנו נולדנו חרדים ומעולם לא בחרנו (המפשט של ר' דוד תינוק שנשבה לבין החרדים) – היה אש סביב המשפט הזה…
2. ביקורת גדולה, צפיות שלא נגמרות, אכזבה ותסכול מהמקום שלי (השתדלתי להביא הרבה דוג' מהיום יום שלהם כדי לגעת בהם, ובס"ד הם נדלקו מאוד)
3. אנחנו מיעוט בתוך המון שנושבת ממנו תחושה של שנאה וזלזול.
הדגשתי שרק אחרי שנסכים להודות במציאות (אם היא אכן קיימת) רק אז (ואך ורק אז) נוכל להתקדם.
לפני הפסקה ספרתי להם את הסיפור שסיפר לנו ר' דוד במפגש צוות אצלי בבית על אותו אברך ששילם ארוחה לכל משפחתו כדי לא לפגוע במלצרית, ולקחתי את זה למקום של גאווה יהודית שהוא התנהג לפי תורה ואצל המנהל זה היה הנהגה של מלאכים, תראו באיזו אטמוספירה אנחנו חיים!!! וגם 'הקראתי' להם את המכתב של שלי יחימוביץ פלוס ביאורו של ר' דוד שהגויים לא קבלו את התורה כדי לחיות בפחיתות (להתיר רציחה עריות חמס וכדו') והיום אין מדינה ששיחתויות אלו מותרות עפ"י חוק, אז למה לא קבלו? והתירוץ שאנחנו היהודים השפענו על כל העולם, שתבינו כמה אנחנו משפיעים ( אבל לא עשיתי מזה עסק כנדרש, וכמו שאמר לי ר' דוד אחרי כמה ימים שאני עצמי לא חייתי טוב את המסר).
אחרי ההפסקה סגרתי את ג' הנקודות, בעיקר במנטרה שעל כולנה עוזר ומשפיע – תשומת לב לדבר, ותשובת לב יוצרת מרחב בחירה וממילא חיבור וממילא הנאה וגאווה – או יותר נכון השלמה. את זה ביארתי באריכות עם דוג' אבל מאחר והוא תוכן טיפולי רגיל לא הארכתי.
הצלחה לכולם.