ישנם בחורים שעדיין לא מעודכנים
נעדכן בהמשך
דברתי על התחושות שהולכות עם בחור שהוא בעצם מפסיד,
מתגבר על יצרים ורצונות, בשביל…. לעתיד לבוא.. (בחור הוסיף לא להרגיש פיסטוק שלא מצליח לעמוד בכלום).
אבל לא נהנה מעצם הענין, לא מהדרך. ואז התחושה בהתאם..
הבחורים שיתפו על כל מני מקומות כאלה (שמירת עיניים אוכל לא כשר וכדו' – היו גם קולות משגיחיים כאלה…"אם אסור זה כמו רעל".. והם עצמם צחקו..)
השאלה היא האם נגזר עלינו כעבדי השם ללכת תמיד עם התחושה הזו של החמצה, או שזה בר שינוי.
הבחורים צעקו ממש שהם כן נהנים!! ס"א יש הצלחות, סיכומי סוגיות, הצלחות חברתיות וכדו' אז שלא נעשה אותם מסכנים וסובלים… ממש הרבה דברו והיה מקום לכ"א להביא את דעתו.
ואז החמאתי להם שזה ממש משמח לראות שיש הנאה כ"כ גדולה וחיבור לתורה.
ואם ככה אפשר להתקדם שלב יותר, אם אני מבין נכון שתפתם על מקומות של הצלחה, בסדר א' בסיכומים עם חברים וכדו' איפה שיצאתי טוב וגדול, אני שואל אם אנחנו מחוברים לדבר הגדול הזה שקוראים לו הקב"ה, ואנחנו בתהליך ודרך או שאנחנו נהנים מהצלחות, וזה אגב יש גם לגויים, גם גוי חוקר חרקים, שמוצא חרק חדש עם פס אדום מתחת לכנף הוא מאושר כ"כ שאין מה לדבר איתו על אוכל..
ואתם בעצמכם אומרים את זה בלילה אחרי הלימוד, כך שאנחנו כן יודעים את הסוד הזה של אנו עמלי והם עמלים.. אבל התחושה…
ואפשר לדבר על הנקודה הזו ממקום 'דתי' וזה אתם בטח שומעים 'מלומדה' וכו'. אני רוצה לדבר אתכם מהמקום של הנפש.
במה אני עסוק? איפה אני ממוקד? אם אני ממוקד בהצלחה שם אני אמצא סיפוק, ואם אני ממוקד בדרך אני אהנה מהדרך. אבל! קשה באמת להנות מדרך כי אנחנו אוהבים תוצאות וזה בסדר, ופה לנו יש שאין לשום אומה יש לנ משמעות לדרך, הדרך עצמה היא עבודת ה'!!
בואו ניכנס לדוג' ונראה את זה ביחד.
(כאן הם יותר סערו כשהזכרתי את החיבור שלהם לה' הם אמרו שזה חינוך ולא שלהם אין כאן בחירה… ויש שעוד אמרו שאין חיבור בלי בחירה מתוך קושי. אמרתי להם שהיום יש מילה מאוד מפורסמת לזה: אתם שבויים בקונספציה..)
ושם היה ממש ביקוש מצידם אז הרחבתי הרבה עד ההפסקה ובהפסקה עצמה, על החיבור שלנו לה', שאנחנו מרוב הגדרות בדקי דקויות מפסידים את התחושה, שהיא עצמה כמעט ולא ניתנת להגדרה, ואם אני שומר על העיניים ומתמקד בקשר שלי עם ה' – זה עולם אחר לגמרי!! (זו יציאה מתבנית ההרצאה אבל הם ממש לא הניחו..).
אחרי ההפסקה דברתי איתם על החלק השני שיש בקושי והוא בעצם קשור גם לצעדים קטנים (אגב מחמאה לר' משה כהן שליט"א צדיק האמ"ת, שהם ממש זכרו את ההרצאה, ואת ההקדמה של גיימס קליר. הם צעקו את הסיסמא:"צימוד הרגלים" כל הכבוד!!)
שאלתי אותם: אם יש לי קושי בעמידה בזמנים, ואני תותח בסיכומים. במה אני ישקיע יותר בקבלות ביוה"כ?
וכולם כמובן ענו שבדברים החלשים. ושאלתי אותם האם נראה להם באמת שאחרי חורף שלם שבחור קם 'לפנות בוקר' בשעה שמונה כדי לגלות שעדיין לילה ואפשר להמשיך לישון, ומגיע לסדר ב10:30 ויותר.. האם בהחלטה של רגע זה יעזור? ועוד מה אנחנו מקבלים להגיע חמש דק' מוקדם יותר מכולם.. זה אפשרי כעת?
ועוד יותר נגיד שהוא עבד לפי הכללים וקיבל רק חמש דק' מוקדם מהמקום שלו, ולא יותר. איך הוא מרגיש בתכל'ס? עדיין העצלן השכונתי. עדיין אני לא בסדר. אז מה יתן לי כח?!?!
ואני חושב אתכם יחד שאולי כדאי לתת משקל למשפט שאמר ר' ישראל סלנטר וכולנו ודעים אותו אבל לא כ"כ יודעים ליישם, שמסכן האדם שלא יודע את החסרון שלו, אבל עוד יותר והרבה יותר מסכן האדם שלא יודע את המעלות שלו. ולמה? כי הוא לא יודע את כלי העבודה שלו.
ואני שואל אתכם מה זה אומר מבחינת היום יום שלנו?
שאם אני אבקש ממכם לכתוב שלי כמה מעלות שלכם. ותתבוננו בזה ותשאלו את עצמכם כמה אני משקיעים במקומות הללו שאנחנו חזקים בהם, וכמה אנחנו מבזבזבים אנגריה על המקומות שאנחנו חלשים בהם?
זה מדהים כמה אנחנו מתאכזרים לעצמינו.
רק לחשוב שהמלבי"ם היהי "ישיבתי" ומפחד להשקיע בנ"ך… כמה פחד רק להעלות בדמיון את הגרח"ק משקיע בעיון ישיבתי..
(ספרתי להם שהחברותא שלי בכולל ערב שהוא נכד של הגראי"ל, סיפר על הסבא שהתבטא כמה פעמים שהוא לא מסוגל כמו ר' חיים להריץ כ"כ הרבה דפים, כשהוא לומד הוא פתאום 'נתקע' עם קושיא ולא יכול להמשיך כ"כ מהר… כמה כ"א כיבד את המקום של עצמו, את הטבעים והיכולות של עצמו ושם עבד!!).
ותבינו אם אני כל הזמן עסוק במקומות שבהם אני חלש אני כל היום בסבל ואם אני עסוק במקום החוזקה שלי אני ככל היום מאושר. והכיף שזה בידיים שלנו! רק צריך להיות יצירתיים. אם קשה לי ס"א ארוך, אני יכול ללמוד עד 10:00 משהו אחר וזה ממלא את היום ונותן סיפוק. אםפ אני מאחר כרוני, אני יכול לבדוק מה יתן לי כח ורצון לקום.
אני מסכים שזה לא מה שהתרגלנו כי אין כאן את אפקט הקסם שיש בקבלה "רצינית", אבל מאחר ואתם כבר יודעים את ה"קסם" של קבלה רצינית, שמחזיק בדיוק עד מוצאי יוה"כ, אז בהצלחה!