קבוצה מתאגרת! הציניות גבוהה מאוד. מוכשרים, ביקורת עצמית גבוהה,
יש פחד ולחץ באוויר פן ישכנועי אותי שאני טוב..
הם נלחמו על זה..
אח"כ האווירה קצת הופשרה, אבל הפחד היה מורגש
"אם אני יאמין שכל מצווה הכי קטנה, כל מילה של תורה זה עולם של נצח"..
אז… אני אסתפק בזה…
לאחר מחשבהדומני כי עצם העלאת הנושאים הללו היא טובה, והנוכחות שלהם בתכנים היא מרגיעה מעט,
לאט לאט.
דברנו על המקום שבמילא אני זוכה, כי הרי כל מצווה ולו הכי קטנה שעשיתי זה נצח, ולעבירות יש קץ (הסיפור עם המלאך הירוק)
העמקנו בזה שהרי מחד ברור לכולם שהעסקה לא כדאית, ומאידך איך אנחו נראים אחרי סדר א' שלמדתי רק כמה דק' שיעורי ר' שמואל? למה?
הרי לא הייתי מוכר את הדקות הללו תמורת וויתור על עבירת הביטול תורה?
ודברנו שחוץ מ"לא חושבים" שי כאן עוד משהו, והוא שבאמת אין לנו ערך לזה..
אנחנו לא שמים לב לזה… גם שלא אחרי בטלה גדולה, אם זה לא מרשים זה לא כ"כ שווה…
וביותר אם אני התבטלתי סדר שלם אני בטלן, ולא שווה, אז נכון יש עשר דק', אבל אני….
והפתרון לזה הוא דבר ראשון הזיהוי של זה, ואח"כ ההסתכלות החיובית בין על ערך הדברים ביםן על עצמי (הסיפור עם הגרעיני אבטיח).
נר' שהמסר נקלט, הרבה יותר מאשר בהצחלה, הם אפילו שאלו בסוף, אז למה נפשי לא מחליפים את המשגיחים?! (לא לדאוג, לא עפתי על עצמי..)
צל"ש גדול ומיוחד לר' דוד על התכנים ועל הזכות הנפלאה הזו.